פסק-דין בתיק ב"ל 29814-04-13

1.         עניינינו בתביעה כנגד החלטת וועדת הרשות מיום 15/3/13 להכיר בתובע  כ"נכה נזקק" לתקופה שמיום 20/6/12-31/10/12 ולא להכיר בו ביחס לתקופה שמיום  1/11/12 ועד ליום 31/3/13 (להלן:" התקופה").

            וועדת הרשות (להלן:" הוועדה" או " וועדת הרשות"), אשר התכנסה מכח תקנה 18א לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות), התשט"ז - 1956 (להלן: " התקנות") נימקה החלטתה באשר לדחיית התביעה בקשר לתקופה, בכך שלתובע סיכוי סביר לעבודה, כאשר .

            בהתאם להסכמות הצדדים, ניתן בזאת פסק הדין על סמך נימוקי התובע בכתב תביעתו, סיכומי הנתבע אשר הוגשו ביום 14/7/13 ולאחר שבית הדין המתין עד ליום 14/8/13, כדי לאפשר לתובע להתייחס לסיכומי הנתבע.

3.         להלן העובדות הרלוונטיות:

א.         ביום 22.03.2012 נפל התובע, שעוסק בשיפוצים, מפיגום בגובה של 3.5 מטר, ונחבל בחלק התחתון של הגב.

ב.         הנתבע הכיר באירוע זה כתאונת עבודה (להלן: "התאונה") ושילם לתובע דמי פגיעה לתקופה שמיום 23.03.2012 ועד ליום 19.06.2012, היא התקופה המירבית.

ג.         ביום 19.09.2012 הגיש התובע תביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה, וועדה רפואית אשר לפניה הופיע התובע קבעה לו, ביום 22.11.2012, דרגת נכות זמנית בשיעור של 30% מיום 20.06.2012 ועד ליום 31.10.2012 , ודרגת נכות זמנית בשיעור של 20% מיום 01.11.2012 ועד ליום 31.03.2013.

ד.         בתאריך 6/6/12, קבעה וועדה רפואית שדנה בעניינה של התובע, כי נותרה לו נכות צמיתה בשיעור של 5%.

ה.        ביום 05.03.2013 הגיש התובע בקשה להכרה בו כנכה נזקק בהתאם לתקנה 18 א לתקנות. וועדת הרשות אשר דנה בעניינו, ביום 15/3/13, קיבלה תביעתו ביחס לתקופה שמיום 20/6/12 ועד ליום 31/10/12 ודחתה את תביעתו, בקשר לתקופה, בנימוק שיש לו סיכוי לעבודה.

מכאן, כאמור לעיל, התביעה שלפנינו.

4.         להלן, בתמצית, טענות התובע:

א.         מאז התאונה, סובל התובע מכאבים בגב, מקושי בפלקסיה הקדמית בעמידה ובמעבר לשכיבה לישיבה, וכן מעמידה והליכה ,ובמיוחד במאמץ פיזי אפילו הקל ביותר.

ב.         כתוצאה מהתאונה ועקב מגבלותיו האמורות, התקשה ויתקשה התובע לעבוד במקצועו כיום וגם בעתיד ואף לא יוכל לבצע עבודות המצריכות מאמץ פיזי דבר הפוגע קשות ביכולתו להשתלב בעבודה מתאימה לגילו, לניסיונו ולהשכלתו.     

ג.         שגתה הוועדה בקביעתה כי לתובע סיכוי סביר לחזור לעבודה.

ד.         הוועדה התבססה על השערות, עת קבעה כי תיפקודו של התובע הינו סביר ואינו מגביל את כושר עבודתו.

ה.        הוועדה, בהחלטתה, לא התייחסה לעובדה שהתובע, עבד בעבודה פיזית - עבודת שיפוצים, הכוללת הרמת מכשירים ומשאות כבדים ושימוש בכוח פיזי בעיקר של הידיים.

ו.          הוועדה אשר כלל לא נימקה את החלטתה, לא התייחסה אף למקצועו של התובע, לגילו  לאופי עבודתו, לגילו ולכל פרט אחר שיכול להיות רלוונטי להיבט התעסוקתי.

ז.         הוועדה כלל לא התייחסה לשאלת הסיכוי של התובע להצליח לחזור לעבודתו או למצוא עבודה אחרת לא מבחינת המצב במקום עבודתו של התובע, לא מבחינת מצב התעסוקה באזור מגוריו ולא מבחינת גילו, מקצועו והשכלת.

ח.         לגבי קביעת דרגת אי כושר, נקבע בסעיף 209 (ב) לחוק הביטוח  הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995, כי השיקולים בעניין זה  אמורים להיות, בעיקר, שיקולי מסוגלות פיזית לבצע עבודות שונות. לעומת ואת, בעניין תקנה 18 א' השיקולים אמורים להיות לא רק לגבי המסוגלות הפיזית אלא גם על הסיכוי הריאלי לעבוד או למצוא עבודה בתקופת הנכות הזמנית.